אמנות מודרנית / אמנות המאה ה-20
(1900-1990
האמנות המודרנית מוגדרת כאמנות של המאה העשרים, המאופיינת בשינויים רבים ובלתי פוסקים ובשל כך קשה להבחין ברצף זמן ברור בהתפתחויות התרבותיות והאמנתיות שהתחוללו בה.
מבחינה תרבותית אין שנה מיוחדת או מאורע מיוחד המציינים בצורה ברורה את המעבר בין המאה ה-19 למאה המאה ה-20. בעזרת התפתחות המדע והטכנולוגיה אנו יכולים לזהות זויות ונקודות מבט חיצוניות, הניגזרות מחיינו, הפחדים המודעים והלא מודעים, הדילמות, מאבקי כוח של משטרים ומדינות, ומגמות בסגנון חיינו התרבותיים. האינטראקציה שנוצרת בהשפעת גורמים אלו, משתקפים באמנויות תקופתנו.
חשוב לציין את המאה ה-20 שהיא יצרה שינוי בולט בהתייחסות החברה אל האמן, היא יצרה אמן "מזן אחר". לפני המאה ה-19 כל יצירות האמנות נוצרו לפי הזמנה ולשם מטרה מסוימת. תפקידו של האמן היה די מינורי כי הוא עוצב ופעל בהשפעת הפטרונות. במאה ה-19 נעלמה הפטרונות התפתחות המיכון, שם קץ לתרומה החשובה שנודעה לאמן בהווית הריקמה התרבותית. במאה ה-20 הפטרון הוא בעצם העם עצמו והאמן בעצם חלק ממנו. הציירים, הפסלים האמנים בכלל, מתכננים את המוצרים העשויים במכונה (אריגה, ריקמה, סריגה, טקסטיל), כך הם משפיעם על התרבות, בונים תפאורות במה לבלט, תיאטרון, ויצירתם מתפשטת לכל התחומים החיוניים לתרבות ולחיוניות חיי החברה כולה.
הביטוי לכך מתבטא בבנייה, תעשיה, אופנה וסגנון, מירקם חיים שיש בו חדש וישן ומקבלים ביטוי דרך האמנות. סגנון מלוקט עדיין נישען בעיקרו על העבר, עדיין מוקמים בנקים בסיגנון קלאסי, ומעונות בסגנון הרנסאנס. כנסיות ואוניברסיטאות גוטיות, ומעבר האחר קמים אדריכלים בעלי רעיונות מהפכניים וחדשים שיוצרים תבניות מודרניות המשקפות השקפה עצמאית של העולם המשתנה. הרוב עדיין חיי את העבר, בהווי הידוע והמוכר אולם המעטים בעצם פריצתם יוצרים פריצת דרך לחדש והלא מוכר ויוצרים עובדות תרבות בשטח.
אם איטליה הייתה נקודת המוקד של האמנות בתקופת רנסאנס, הרי שבמאה העשרים תפשה את ההגמוניה, צרפת. פריס הייתה מוקד משיכה לציירים מכל עבר. המעבר היה, מהתפישה של ההתבונות, שהייתה נהוגה בתקופת הרנסאנס ועד לאימפרסיוניזם, והתחלפה בגישה סובייקטיבית לטבע, שמטרתה היה, לתת ביטוי למושגים ולא לרשמי ההסתכלות. זה יצר דמות חדשה ביצירה, שלעיתים היו חסרי נושא, או קיבלו צורות גיאומטריות טהורות. הצייר הפך יותר אדריכל וגרפיקאי, ואכן רבים הציירים שעסקו בבנייה ואף שילבו עם פיסול.
המובילים ומורי הדרך, היו סרה וסזאן, הקוביזם היה בעל השפעה ממושכת, הסגנון חסר הנושא, הובל ע"י קנדינסקי, מונדריאן, מאלביץ' ואמנים רוסים אחרים, ואילו האמנות הגרמנית חידשה את סיגנונה המסורתי ושילבה בהם ריאליזם טרנסצנדנטלי, בבטלה, את הפורמאליזם הצרפתי, תנועת הפוטוריסטים ביטאו את מושגי הזמן והתקופה, באמנות סטאטית, והסוריאליסטים הצליחו לבטא את עולם הפנימי, הדימיוני, בביטוי ריאליסטי דקדקני. |
