 |
 |
סצנת רחוב - ארנסט קירשנר 1913 |
המלך הזקן, ז'ורז' רואו, 1937 |
 |
 |
עזיבה, מקס בקמן, 1935 |
התחלה, מקס בקמן, 1945 |
 |
 |
אגון שילה - זוג |
אגון שילה - פורטרט עצמי |
 |
 |
כלת הרוח - 1914 |
החולמת - אוסקר קוקושקה |
 |
 |
פלפלים וגזרים - חיים סוטין |
דמויות בקרקס - שאגאל |
 |
|
ג'יין הוביטרן - מודליאני, 1919 |
|
האקספרסיוניזם
1905
האקספרסיוניזם התפשט כמעט בו-בזמן, בארצות שונות בסביבות שנת 1905 לערך. המאפיינים הבולטים של סגנון זה בולט שימוש בצבעים סימליים מעוצמים בדימויים מוגזמים. האקספרסיוטניזם קיבל אופי גרמני מובהק והאמן שמקשר בין הדקורטיביות של הפוביזם ובין הסמליות של הצבע באקספרסיוניזם הגרמני הינו, ג'ורג' רואו הצרפתי (1871- 1958) רואו נחשב לצייר הדתי הגדול ביותר באמנות המאה ה-20. "הגשר" die brucke הינה התנועה הראשונה שהופיעה בגרמניה בהשפעת האקספרסיוניזם והצייר לודוויג קירשנר היה הרוח החיה (1880-1938) בתנועה זו, שאיפתו הייתה שגרמניה תהווה גשר לעתיד ותבטא אמונה פנימית בכנות ובספונטיות, כדבריו... הסגנון האקספרסיוניסטי קיבל טוויסט אצל ציירי התנועה, אומברטו בוצ'יוני, רובר דליוני. הם השתמשו בדימויי העיר המודרנית כדי לתאר עולם מעוות ומנוכר שיש בו דמויות וצבעים מעוותים.
האמנות האקספרסיוניסטית מבטאה תחושה של אלימות עזה. תנועת הגשר התמוטטה עם השינוי שחל בין האמנים עצמם ובשינוי סיגנונם. אמן גרמני גדול פעל באותה תקופה היה מקס בקמן (1884-1950) שפעל באופן עצמאי. הוא יצר חיבור בין האובייקטיביות של אמנים גדולין מן העבר עם הסובייקטיביות שלו. הוא לחם במלחמת העולם הראשונה אשר השפיעה על יצירתו, הוא השתמש בצבעים מוצקים והצורות השטוחות והכבדות שצייר כאילו מוקפאים, דימויים אכזריים שיוצרים איכות נצחית. הייתה זו תפישה חזותית שבין המגושם למלוטש, סוג של חווית נבואה למתבונן.
האקספרסיוניזם האוסטרי. מן האמנים הבולטים שלו היו הצייר אגון שילה (1890-1918) שהנושא המרכזי של עבודותיו, עסקו בו עצמו ובייסורי התבגרותו, מתאר בעוצמה את פגיעותו ואת תחושת הכליאה שלו. בציוריו הוא ביטא את חששותיהם של צעירים רבים וספקותיהם האינדבידואליות שלהם. אמנים כמו שילה ( הוא הואשם בהפצת ציורים פורנוגראפיים ונישלח למאסר), בקמן, קירשנר ואחרים פעלו ויצרו בתקופת המשטר הנאצי, אמנים רבים נפגעו מכך שכינו אותם, "מנוונים" וארנסט קירשנר אפילו התאבד כתוצאה מכך, בשנת 1938.
הצייר האוסטרי השני בזרם זה, היה אוסקאר קוקושקה (1886- 1980) שניחן בכוח אקספרסיוניסטי עצום. אמנותו מושתתת על עוז הרגש החזותי ומתעלמת ממוסכמות החברה הבורגנית. הוא מבטא את סערת ריגשותיו במשיחות מכחול מתפתלות וסרטי צבע מתעקלים.
תנועת האקספרסיוניזם חיזקה ומשכה אליה אמנים מקוריים וציירים זרים, מהגרים בני לאומים שונים שמצאו את ביטוים דרכה. יצירותיהם בעלי זהות שאינה ניתנת לקיטלוג או לחיקוי. ביניהם אפשר למצוא את חיים סוטין (1894-1943), מארק שאגאל (1887-1985) והאמן השלישי יוצא הדופן, אמדיאו מודליאני (1884-1920). שלושת הציירים הגיעו לפאריס פעלו בה אולם נותרו נטע זר, ולא רק בגלל מוצאם היהודי והרקע התרבותי של כל אחד מהם, אלא בהיותם אחרים, הם לא השתייכו לשום קבוצה או תנועה או מניע רעיוני מובהק. שלושתם שאבו השראה מהחידושים האחרונים באמנות, וכל אחד מהם פיתח סגנון שייחד את האמת הסובייקטיבית שלו. דתו של סוטין הייתה האדמה, הוא צייר את קדושת הארץ ואהבתו אליה ייצרה ציור מופשט שקשה להבינו.
שאגאל צייר את הפנטסיות שלו עם צבעים חושניים וטכניקות שסיגל לעצמו בהשפעת האמנות המודרנית. ציוריו הן מציאות פרימיטיבית, הפונה אל האושר שכל בני אדם כמהים אליו, לידות, נישואים ובעיקר הוא מנציח את המסורת היהודית של העיירה שם נולד.
ביצירתו של מודליאני שורה רוח עצלות אלגנטית, ניפלאה, חריגה וכובשת. הוא פיתח סגנון מתוחכם ומיוחד המתבסס על ערבסקות ודקורטיביות עם צורות מופשטות. הוא יצר סיגנון ציור המבוסס על דיוקנים וציורי עירום של דמויות אלגנטיות ומאורכות. |
