|
ניאו-אימפרסיוניזם
פיתוח האימפרסיוניזם בשלהי המאה התשע- עשרה על ידי שכלול הנחת כתמי הצבע הטהור בנקודות קטנות ועדינות על הבד, ובהתבסס על חקר מדעי של האפקטים האופטיים הנוצרים מכך. עם האמנים הניאו אימפרסיוניסטים נמנים ג'ורג' סרה, פול סינייאק וקמיל פיסארו. שיטת העבודה שלהם מכונה גם פואנטיליזם או דיביזיוניזם.
ניאו-פלסטיציזם (Neoplasticism)
מצרפתית, "דרך חדשה למתן צורה (עיצוב)". תיאוריה באמנות שנוסחה על ידי האמן פייט מונדריאן ועמדה בבסיס הציור שלו ושל אמנים אחרים מקבוצת הדה- סטייל, כמו תיאו ואן דוסברג, בין השנים 1920-1912. תיאוריה זו דגלה באמנות מופשטת המנותקת כליל מעולם התופעות, כוללת קומפוזיציות של זוויות ישרות בקווים אנכיים ומאוזנים וצבעי יסוד - לבן, שחור ואפור, ומקיימת איזון, שיווי-משקל וצמצום בצורות.
ניאו-קלסיציזם
סגנון האמנות, האדריכלות והאמנויות שרווח באירופה ובארצות הברית בין השנים 1770 עד 1830 לערך. מקורו של הסגנון בעניין הנלהב שגילו יוצרים והוגי דעות בתרבות הקלאסית היוונית- רומית, והוא היווה ביטוי לדחייה של הסגנון העמוס בעיטורים של הרוקוקו. הסגנון מאופיין בערכים חזותיים של איזון, בהירות ואיפוק. הצייר ז'אק-לואי דוויד הוא הנציג המובהק של הניאו-קלסיציזם בתקופה ובנסיבות שלאחר המהפכה הצרפתית. המונח משמש בהרחבה לתאר כל ביטוי של חזרה למקורות הקלאסיים.
נטורליזם (Naturalism)
מגמה אמנותית שרווחה ברחבי אירופה במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה, והתרכזה בעיקר בתיאור של נושאים מחיי היומיום. למגמה אמנותית זו הייתה מקבילה בספרות של אמיל זולה והאחים גונקור. עם אמני הנטורליזם נמנים אמנים המזוהים עם זרמים שונים כמו אדגר דגה, ואדולף פון מנזל. במשמעותו הנוספת מאפיין המונח אמנות השואבת את נושאיה מן הטבע, ומתארת במדויק את נושא היצירה - (ראה, למשל, ג'אנלורנצו ברניני, אפולו ודפנה, המאה ה- השבע-עשרה.
|