אמנות הודו הייתה בעיקרה דתית וסמלית. עם התפתחות האידיאות הדתיות נוצר גם האפוס ההודי. תחילתו נעוץ במאה השישית לפנה"ס.
צעיר בן אצולה בשם סידהארטה נוטש את חייו בחיק משפחתו המלכותית ומבקש דרך להושיע את המוני הסובלים. לאחר התבוננות וחקר עיוני מגיע להחלטה וידיעה שיש בכוחו את האמצעים להושיע את עמו וכך הוא נעשה לבודהא- נעלה. עקרונות הדת מושתתים התרכזות הנפש במחשבה עד לאיחודה עם האלוהי, מיתוך ויתור מוחלט על האני וכיבושו מה שמביא לשחרור ולשלוות הנפש, לחכמה והשתחררות מכבלי כל עבדות.
במשך התפתחותה של התרבות ההודית חדרו אליה השפעות מערביות (אלכסנדר מוקדון הגיע לצפון מערב הודו בעת כיבושיו) ומאוחר יותר אירעו פלישות מפרס. בתקופת הגופטא 300- 600 לספירה, אמנות הפיסול והציור בהודו הגיעו לשיאם וכן המדע, המוסיקה והספרות לעומת תרבויות העולם כולו. באותה התקופה חלה התמוטטות של האימפריה הרומית ואירופה הייתה חשופה לפלישתם של השבטים הברבריים מה שהפך אותה לתוהו ובוהו.
האדריכלות ההודית היו בניינים מטיפוס "הסטופה", בנין מקומר בדמות כיפה, המציין מקום קדוש. אחת המפורסמות זוהי הסטופה של סאנשי העשוי בדמות חצי כדור. לסטופות צורות שונות: כיפה כדורית שטוחה מוגבהת או גלילית, על כן עגול או מרובע, נמוך, גבוה או עשוי מדרגות. בראש הכיפה עומדת לעתים מטריית קומות, מוקפת תיבה או גדר מרובעת, ובבסיסה מסלול הקפה (בכיוון מחוגי השעון), התחום לעיתים בגדר. הסטופות עמדו לבדן או בתוך מקדשים (למשל אג'נטה). הסטופות שהיו עשויות מעץ נכחדו כמעט כולן.
המקדש (סטופה) הבודהיסטי בורובודור, אינדונסיה
סוג אחר של בניינים בודהיסטים נחצבו בסלע גם הם היו מעץ אולם אלה נשתמרו. כנסיות ומנזרים חצובים בסלע היו נפוצים מאד.
מקדש בודהיסטי חצוב בסלע - דורגה
פרסקאות קיר ודגלים עיטרו את התיקרה ומעל הכניסה נקבע חלון בצורת עלה שהיה מחדיר אור לסטופה. בהמשך החלו פסלי בודהא ליטול את מקום הסטופה. בניינים חילוניים מאותה תקופה לא נתגלו.
פסל הודי- בודהא
הגאל ויהאריי
הציור ההודי הקדום התגלה במקדשי מערות האג'נטה, מערות אלו שימשו מנזר בודהיסטי, חצוב בנקיק סלע מבודד במרכז הודו. מקדשי מערות הללו נוצרו בין המאה ה-2 למאה ה-8 לספירה. ציורי הקיר דומים לאמנות הפרסקאות אך הטכניקה שלהם יותר טכניקה של צבעי טמפרה. הציורים נעשו במשך מאות בשנים, הדמיות מתארות מחזות מחיי בודהא וגלגוליו האחרים, כשהן מצוירות בממדים גדולים. כדוגמא לכך הם תבליטי הקיר בבורבודור מהמאה ה-9 לספירה. הציורים המאוחרים יותר מתארים תמונות מחיי אצילים כשהדמיות קטנות יותר. בעזרת קווים, אור וצל מצליח האמן ליצור חיות ותנועה בציוריו, כשהמטרה האלוהית היא המטרה העיקרית.
תכלית הפיסול והציור הייתה קישוט והוראת עיקרי הדת להמונים. אמנות זאת הייתה נוקשה וכפופה לחוקים מקודשים. האמן לא התעניין בתופעה החזותית של הפרטים ולא היה חופשי לתת ביטוי לשאיפותיו האישיות. הציור לא נועד לחיקוי הטבע, אלא כביטוי לערכים דתיים ורוחניים בלבד, כך גם בפיסול.
בצפון הודו, נתפס המקדש עצמו כאמנות פיסולית בפני עצמה- חטיבת אבן עצומת ממדים המעוטרת בצורות מגולפות. סוג אחר של אמנות היו תבליטים ופסלים של בעלי חיים שקישטו את קירות המקדשים, בעיקר בצורת פילים, ציפורים ופרחים,אלים ואלות בתיאורי סצנות ציד, מלחמות, ריקודים ופעילות אחרת. אבן הבנייה הייתה רכה ונחתכת בקלות ועם הזמן מתקשה.
ציור קיר בסיגיריאה
הפסלים החלו להופיע החל מהמאה החמישית לספירה בדרום הודו ובציילון. חלקם עשויים מאבן וחלקם נוצקו בברונזה וארד. פסלים אלו קישטו מקדשים ובתי המאמינים. עם ירידתו של הבודהיזם, בתקופת גופטא ניכרת נטייה קלה לחן ולהומניות. נושא נפוץ בפיסול היו אנדרטאות- אל שעוצבו בארד, לפי דגם חי. דוגמא לכך, פסל בודהא בציילון בממדי ענק מהמאה החמישית לערך.
המעוניינים לקחת חלק בבניית נושאי תוכן בפורטל "אמנות" או כתבות רלוונטיות אחרות בנושאי אמנות, ישלחו חומר בצרוף פרטי האמן/הכותב לכתובת שלפניכם..
info@omanut.info
כמו כן ניתן לפרסם בפורטל אמנות מאמרים בנושאי: יצירה (על כל גווניה), תרבות ואנתרופולוגיה, רוחניות ויהדות, פסיכולוגיה ופילוסופיה ועוד. פרסום מאמרים, רשמים וביקורות אמנות וכו' ללא הגבלה, חינם!