» אמנות יפן - בעת העתיקה (300 - 900 לספירה)
האמנות היפנית בעת העתיקה התבססה על התרבות של הבודהיזם ההודי שהגיע מסין ויצר מקוריות מקומית יפנית..
האמנות היפנית יצרה אמנות מעודנת שבעיקר עסקה בפולחן אלת השמש והאלהת האבות. במאה השישית ההשפעות ההינדיות והסיניות על תרבות יפן, השפיעו על צורת מחשבתה של האוכלוסייה ותרבותה. זה החל בחיקוי האמנות הסינית, אולם יפן לא הסתפקה בכך, אלא הוסיפה נידבך אמנותי משלה, כשם שהטמיעה את האמנות ההודית בודהיסטית. המזיגה של אמנויות אלו הולידו את הביטוי המקורי של גזע היאמאטו.
האדריכלות והבנייה היפנית בודהיסטית דומה מבחינת שימוש בחומרים לבנייה בסין, אך השוני ביחסי מידות, ועידון בעיצוב התפאורות והגג. התנאים הגיאוגרפיים והסביבתיים המיוחדים יצרו אמנות אדריכלית יוצאת דופן, שיצרו אסתטיות ייחודית מקומית.האהבה לטבע ולעץ שהוא החומר הטבעי העיקרי של הארץ, מציינת את אמנות הבנייה היפנית. בנייני אבן כמעט ואין בנמצא. המקדשים והמנזרים הבודהיסטיים, הם עיקר יופייה והישגיה של של האדריכלות והבנייה היפנית.
הפיסול היפני הקדום הצטיין בשליטה אבסולוטית בשימוש בעץ וארד הסגנון היה בודהיסטי וביטא את התרוממות הנפש ואת השלווה השמימית. הפיסול היפני נטה לסגנון הנטורליזם. בהתחלה הפיסול היה לקוח מיסוד המיסטי, השמימי. המתבטא בשלמות העיצוב . מאוחר יותר קיבלו הדיוקנאות מראה מוצק יותר וקרוב למימד של הגוף האנושי, הטבעי, ללא השפעה על ערכו של הנושא השליט ולא קשור לתפיסה האמנותית. העיקרון הייתה האמונה והמסורת. במרכזה דמות האל היושב על הלוטוס כששלווה פנימית, וכיבוש העצמי נסוכים על פניו. גלגוליו של בודהה, הן בציור והן בפיסול מתארים את התפתחותה של אמנות ותרבות יפן.
|