» מהות האמנות
התקופות החשובות בתולדות הציור ניבדלות זו מזו על ידי קומפוזיציה ומדיום..
אם הקומפוזיציה - הוא שם הרעיון או הסיפור המילולי הניסתר, המדיום הוא לשון הציור שנחשף באמצעות הקומפוזיציה. שני מרכיבים הללו הם בבסיס הבניה של כל יצירה אמנותית, בחירת הסגנון או השתייכות לאסכולה כזו או אחרת, הם משניים. מהות היצירה, האמירה האמנותית והמסר הרוחני הם הם המפתח של כל אמן ויוצר. אמן שליצירתו אין מסר רוחני, ומשתמש במדיום אקראי או ניבחר, כעיקר, מאבד את היצירה השלמה.
רבים מבין האמנים בני התקופה הנוכחית מחפשים כיוון, פריצת דרך, ואמירה אישית. אולם למרבה הצער, מרביתם שמים בעדיפות הראשונה את "האיך" ולא את "המה". השאלה העיקרית לדעתי, שאמורה להיות ציון דרך לכל יוצר, היא מה המטרה לאמנותי, אילו מסרים אני רוצה להעביר באמצעות כישורי כאמן. אם נחזור אל הולדת הציור, הרי שמטרתו הראשונית , "הבתולית", כפי שהונצחה על ידי האדם לפני כ-20000 שנה (אמנות פליאוליטית), היה להעביר מסרים על חייו, אמונותיו, מלחמותיו ועוד. הסיפור הונצח על ידי אמצעים שכיום ודאי יוגדרו "כדלות החומר". אולם זו הייתה יצירה אמנותית, הייתה מטרה, לתעד סיפור. באמצעות הכשרון והמדיה שפיתח, הועבר המסר לדורות הבאים. בכך יצר היסטוריה, וגובשו היסודות למהות האמנות.
מאז ומתמיד, נחשב הציור לאחת מצורות האמנות הקלאסיות, המתעד אלפי שנים של התרבות האנושית, ואילו הסגנונות והאסכולות, הינם תוצר לוואי של כלל ההשפעות הבין תרבותיות, שינויים דמוגראפיים, שינויים דתיים ופוליטיים והתפתחויות טכנולוגיות כמובן.. האמנות כמשקפת את הכוחות והגורמים החברתיים והכלכליים נתנה את ביטויה דרך הסגנון. באמנות מצרים העתיקה הדבר התבטא במערות קבורה, פסלי ענק של המושלים צבועים בזהב, אמנות המזרח הרחוק, בפסלי בודהה גדולי מידות ואילו ביוון היו אלו ארמונות שיש מפוארים עם פיתוחים ופסלים בדמות אדם. באירופה דת הנצרות, קיבלה חיזוק והשפעה בעזרת האיקונות, הכנסיות קושטו בחלונות פסיפס בשלל ציורי הקדושים.. תמונות אלו שיקפו הלך רוח דתי, חברתי או פוליטי, חלקם התנוססו בארמונות, כנסיות או קישטו בתים. כל היצירות הוגדרו כאמנות ואלו שיצרו אותם, כונו אמנים.
מימי קדם ועד ימינו, נהגו בני האדם בכל העולם לתת מבע לניסיון האנושי בצורות ברורות ומוחשיות הניקראות בפינו יצירות אמנות. בעצם, קשה לקבוע נוסחה נוקשה לצורך ההבנה מהי אמנות טהורה, אולם ללא ספק, את יצירות האמנות אנו קולטים בחושינו. רשמי החושים ותגובתנו הריגשית עליהם, בתוספת להבנתנו השיכלית, יוצרים את האינטראקציה שלנו, לרוחן האמנותי של יצירות אמנות.
מאידך אין לגשת אליהם בדרך חד צדדית, הרי לכל אדם דרך הבנה משלו, מיזגו וטעמו. מה שחשוב לזכור, את האבחנות העיקריות של כל יצירה: צורתה, תוכן מסוים, מסר רוחני ותכלית. לכל יצירה יש צורה עצמאית שנוצרת משילובם של ניסיון אנושי של האמן, וההבנה הפנימית שלו שמתגבשת לכדי יצירה ברורה. בחירת הפרטים והחלקים ואיחודם בתוך היצירה השלמה, קובעת את חיותה, ומאידך את הצלחתו של האמן.
כיום רבות מיצירות האמנות מושלמות מבחינה חיצונית, אולם נעדרות את החיות והאנרגיה שמצפים מהן. ואילו אחרות יש בהם פרטים אולם אין להם רעיון מגובש, ולא מעט מיצירות האמנות גוועות מפאת חוסר מקצועיות והתמחות לבטא את הרעיון. קשה להזדהות עם יוצרים ולהבין את יצירותיהם אם הם עצמם לא הגיעו לאותה שלמות אשר נידרשת באופן די בסיסי מיצירה אמנותית להשתייך לאמנות הטהורה. לעיתים אתה קורא את הביקורת של אוצר זה או אחר, אשר מנסה במילים מפותלות וגבוהות, להסביר את היצירות ואתה חש שקיים פער עצום בין התאור הפילוסופי והאקדמי, לבין מה שמוצג בתערוכה..
אני בעד פרשנות אמנותית אולם היא חייבת לשרת נאמנה את המוצגים בתערוכה. נכון שלכל יצירה אמנותית יש תוכן משלה, אפילו נושאים מופשטים שיכולים להיות בעלות משמעות רבה, רובן נועדו לתכלית מסויימת.. כשאתה מביט בתמונה ואינך רואה בה: נושא או אילוסטרציה, אינך מבין את הרעיון, לא מתרגש מחיות הצבעים, סביר להניח, שהאמן לא הצליח להעביר את העיקר, את החזון האמנותי של יצירתו. תערוכת אמנות שנעשית לשם יצירת גימיק וshow, איננה אמנות לשמה.
אני בעד יצירת סקרנות, עידוד מחשבה, בעד לתעד ולהעביר מסרים אמנותיים וחברתיים, אולם תוך שמירה על איזון נכון בין תפקידה של האמנות בחברה, לבין מהותה האמיתי של האמנות, מדאורייתא...
מרדכי ארדון |