אריגה
- אומנות האריגה מקורה במרכז אסיה והשתכללה לכדי אמנות בארצות כמו פרס, הודו, סין ואפילו באפריקה. מרקו פולו מדווח בספר המסע שלו "מירבולי מונדי" על מיומנות אריגת השטיחים . כמה מאות שנים אחר כך עם תבוסתם של הטורקים באירופה, הגיעה תעשיית השטיחים ליבשת. תחילתה של מיומנות האריגה בעבודה ידנית.
השימוש בנול שיכלל את עבודת האריגה. כיום האריגה היא טכנית, ונעשית על- ידי מכונות אוטומטיות כשהמחשב מחליף את עבודת האמן . האריגה המסורתית מוצגת בדרך כלל במוזיאונים לאנתרופולוגיה, או בכפרים. שטיחים ארוגים בעבודת יד שמוצאם מארצות המזרח הם עבודות אומנות בעלות ערך גבוה. בשנים 1947 – 1949 נמצא בהרי דרום סיביר שטיח הפזיריק, שמוצאו מן המאה ה-5 לפנה"ס וכיום נמצאים חלקים ממנו במוזיאון ההרמיטז' בסנט פטרסבורג.
בתחילה השימוש בהם היה שמור לאצילים ולבכירי הכנסייה, אולם עם תחילת תקופת ה"בידרמאייר" (המאה ה- 19) והתפתחות תרבות המגורים הפרטית נכנסו השטיחים גם לבתי הבורגנים. החל מסוף מלחמת העולם השנייה נמצאים השטיחים כמעט אצל כל שכבות האוכלוסייה.חומרי האריגה עשויים מצמר כבשים, חוטי משי, חוטי פישתה ועוד. לכל עם אופי אריגה שונה בגואטמלה האריגה היא עבודה מקודשת (תרבות המאיה).
הנשים לומדות מגיל צעיר לארוג בדים ולרקום עליהם מיתוסים, חלומות ותפילות. מרבית השטיחים שיוצרו במרכז-אסיה הם מן המאות התשע-עשרה והעשרים, ורק מעטים הם מסוף המאה השמונה-עשרה לספירה. הודו אף היא ייצרה שטיחים החל מן התקופה המונגולית. הדגמים ההודיים אינם אלא העתקה פשוטה של דגמים ונושאים איראנים. ייצור השטיחים היה ללא ספק שבטי בראשיתו, אלא שהאורבאניזציה בימי הביניים הביאה לארגון בתי מלאכה בערים מסוימות.
בסוף המאה החמש-עשרה ובמאה השש-עשרה לספירה הוקמו בתי מלאכה מלאכותיים בהם הועסקו אומנים בעלי הכשרה מעולה, שעבדו לפי מתווים מוכנים מראש. באיראן במיוחד הושפעו עיטורי השטיחים מעיטורי כתבי-היד. במשך הזמן הלך ייצור השטיחים ודעך בכל הארצות.
| 
