גרניקה, פבלו פיקאסו, 1937

 בציור זה הנציח פיקסו את הפצצת העיירה הבסקית גרניקה, על-ידי מטוסים גרמניים, פשיסטיים. הדמויות הסוריאליסטיות החזקות, ושימוש בצבעים אפורים שחורים, מביעים את האימה, והסבל של הקורבנות החפים מפשע.

ניקוז כעסים ועימות בדרך אישית

הציור הוא כלי שדרכו יכול האדם להתעמת עם כעסיו ותיסכוליו בדרך אישית ומיוחדת. אחת כזאת הייתה האמנית המדהימה ארטמיסיה ג'נטילסקי, 1593-1652/3

ארטמיסיה נאבקה נגד צווים בלתי כתובים של תרבותה, ובכללם האמונה על נחיתותה הטבעית של אשה, ולא כל שכן אשה אמנית. כמי שחוותה אונס והשפלה, נאבקה נואשות להרשעת האדם שתקף אותה, וכנגד כל הסיכויים לזכות בדין. הציור היה הדרך הטבעית שלה להתמודד עם העוולות, הכאב וחוסר הצדק. עוז ההבעה בציוריה, ונושא ציוריה הפכו את ארטמיסיה ליוצאת דופן בין האמניות בנות תקופתה. 

גילוי מצוקות/איזון נפשי בילדים

כאשר אדם יכול בעזרת הציור לפרוק כעס, אהבה או כאב נפשי או פיזי יש לכך ביטוי כפול.

ראשית הוא יוצר ובמקביל הוא מאזן את אישיותו (הנפשית והפיזית), בדרך הבונה ביותר שניתן לבחור בה. נושא זה זכה למספר מחקרים, אחד מהם עסק בגילוי כאבי ראש בקרב ילדים. ידוע שילדים רבים לוקים במהלך התבגרותם בכאבי ראש שעלולים להפוך מאוחר יותר למיגרנה ולהפוך אחדים מהם לחולים עם בעיות פסיכוסומטיות. המחקר ביסס את התובנה שילדים בעלי בעיות פסיכוסומטיות, מצוקות פיזיות וחברתיות, יקלו על מצבם באמצעות העיסוק באמנות ובכלל זה בציור. בעיקר לאור העובדה, שילדים מתקשים לתאר חוויות והרגשות באופן וורבאלי ומילולי, זוהי האפשרות הטובה ביותר לגלות מה מפריע לילדכם. בשנת 1805 לערך, מוזכרת התייחסות ראשונה שהופנתה לציורי ילדים ולמשמעות החשובה שיש לדמויות המצוירות. ההתבטאות בציור היא חופשית, נטולת הגבלות וכללים, כל בחירה שהילד מבצע בציור, מושפע בדרך-כלל ממצבו הנפשי וממצבו הפיזי, ופחות מהצורך לחקות ולעמוד במשימה מוכתבת.

העובדה שרמת ציור של ילדים מראה התפתחות מנטלית וריגשית, עוזרת לבחון גם כושר לזכרון חזותי (מספרים אותיות גופים) ויכולת תפישה מרחבית (פרופורציות). לשימוש בצבע יש קשר ומשמעות לחווית הרגש של הילד, העדפותיו, ובעיקר לאופן שבו הוא מחלק את הצבעים לחמים ולקרים, ישנה משמעות פסיכולוגית הנובעת מכך, בעיקר בהבדלים שבין ילדים בריאים לילדים חולים. 

ציור של ילד סכיזופרני, ראש אדם

בעזרת הציור ניתן לגלות לקויות למידה כמו דיסלקציה, הבנת הניקרא, לעמוד על תפישת עולמו הפנימי של הילד בהקשר למעמדו במשפחה הקרובה ועוד.

ערך לא מבוטל מיוחס לציור ככלי בעל יכולת לזהות תכונות כמו אלימות, תוקפנות ועבריינות בקרב ילדים ונוער. ובמקביל גילוי והערכת אינטליגנציה קוגנטיבית וריגשית בקרב ילדים, באמצעות בדיקת איכות ושלמות הדמויות והעצמים בציור. כלומר הציור הינו שפה סימבולית טבעית ללא כללים נוקשים, שנותנת לנו סימנים והבנה על התנהגות הילד. ללמוד לצייר זה ללמוד שפה נוספת שבאה לתקשר ולגשר בין הילד להורה, להבין תופעות התנהגות, השתלבות חברתית, מצוקות ופחדים, תחושות דחיה וחרדת ביצוע. ומאידך הציור מחזק כישרון מולד, מלמד סדר ואירגון, מפתח דימיון וריכוז, מעניק הנאה ותורם לביטחון האישי.

מחקר שנעשה בידי סוזן באך מדגיש את הצורך של המטפלים המיומנים להקדיש תשומת לב עליונה לציורי ילדים חולים ולילדים חולים סופניים. במקרים כמו אלו שהילד נימצא במאבק נואש להחלמתו, הביטוי באמצעות האמנות, הוא אמצעי לעזור ולהבין יותר את חרדת המוות שחשים אותם ילדים. יש להרשות להם ואפילו לעודדם להעביר את החוויות הקשות שלהם עם מחלתם דרך הציור, ובצורה זו להתעמת עם המוות. גישה והבנה זו תאפשר לילדים אלה להגיע לאיזון בין הגוף לנפש ועימו לרגיעה.