לפני שאל- גרקו הפך לאל- גרקו

הגילוי המדהים ב 1983 אשר חשף את חתימתו של דומניקוס תאוטוקופולוס על איקון ביזנטי, שינה בצורה דרמטית את המידע הקיים לגבי הצייר המיסתורי, המכונה, אל-גרקו.

התערוכה המתקיימת במרכז התרבותי על שם אונסיס בניו יורק, מייחסת את שורשיו של אל-גרקו באופן מפתיע לתקופה המאוחרת של ימי הביניים בכרתים.

אל-גרקו ( 1541-1614)- נולד בכרתים בתחילת דרכו כצייר עשה בציורי איקונות מיומנות שהפכה אותו לרב-אמן בעיסוק זה. בגיל 26 הוא עזב את האי כרתים לטובת וונציה שם החל את הרחבת אופקיו כצייר כשהפך לתלמידו של הצייר הידוע טיציאן. ב-1577 הוא היגר לספרד והתיישב בעיר טולדו שם החל את מהלך החייו הבוגרים וייצר את יצירותיו הבלתי נשכחות. סגנונו המיוחד, העשיר באופן ההבעה הייחודי לאל-גרקו, היוו השראה לאמנים רבים וביניהם פיקאסו, פולוק ואחרים.

לוח העץ הקטן, המתאר את מותה של הבתולה, הייה רכושה של הכנסייה באי היווני סירוס,  שנחשף לציבור הרחב רק לעיתים רחוקות בלבד. הציור שסבל נזקים של שיפשוף יתר, מעברי צבע מוגזמים, עבר רסטורציה מקצועית וזכה לתשואות מחודשות. למרות הנזק שניגרם לציור, הוא חושף את סימני ההיכר של הקריירה העשירה של אל-גרקו. 

לוח העץ עוצב על-פי המסורת הביזנטית המקובלת שהייתה נהוגה באותה תקופה, ואילו הציור ממחיש בצורה מושלמת את הסגנון והאופי הריגושי של הצייר היוני למרות המוטיב הדתי שהיה מרכזי בציור הביזנטי.

ניתן לזהות במרומז את ההתפתחות העתידית של האמנות, את סימני העניין שעורר הסגנון הנאטורליסטי שהחל באיטליה והחל להשפיע על אמנים והאמנות הביזנטית בפיסול, ציור וספרות, ובכללם אל-גרקו, בטרם הפליג מכרתים לונציה בשנת 1567.